טיפים שימושיים

התמ"ג לפי תזרים הכנסות והוצאות

Pin
Send
Share
Send
Send


תוצר מקומי גולמי (תוצר מקומי גולמי) - סכום העלויות של כל הסחורות והשירותים המיוצרים במדינה. מצוין בדולרים אמריקאיים. נקבע בסוף שנת הכספים. בחישוב התוצר מדי שנה אתה יכול לעקוב אחר התפתחות הכלכלה. שינוי במדד עשוי להצביע על מידת הצלחתה של המדיניות הכלכלית במדינה. הידע כיצד לחשב את התוצר יסייע להבין את מהלך תהליכים מקרו כלכליים רבים.

התוצר נמצא באחת משלוש דרכים.

שיטת שימוש סופית או חישוב של התוצר המקומי הגולמי לפי עלויות

בחישוב אינדיקטור התוצר בדרך זו, עליך להוסיף את העלויות של כל המשתתפים בתהליך הכלכלי, כלומר:

  • הוצאות צרכנים של אזרחים (כל ההוצאות שמשק הבית מבצעות, כמו גם המדינה לתחזוקת ארגונים תקציביים, הוצאות של עמותות לרכישת מוצרים אישיים ומשותפים, אם ארגונים משרתים משקי בית, בעוד שההוצאות לטווח ארוך, למשל, קניית מכונית, וכן לטווח קצר - רכישת מוצרים, הוצאות שהוקצו בנפרד לרכישת שירותים, לרבות באשראי),
  • מכלול ההשקעות במשק (השקעות הן כספים שהושקעו על ידי ארגון או אדם פרטי, למשל ברכישת ציוד, כמו גם ברכישת נדל"ן או תוכנה לתפקוד החברה. החלפת נכסים לא נחשבת כהשקעה, ורכישת כסף היא חסכון. כמו כן, הרכישה עצמה ניירות ערך אינם נחשבים כהשקעה אם לאחר מכן, החברה אינה משתמשת בהכנסות אלה כדי לחדש את הייצור וכו ').
  • הוצאות ציבוריות (כספים שהוציאה המדינה לרכישת טובין סופיים. זה כולל תשלום משכורות לעובדי מדינה ורכישת נשק, וכן השקעות ממשלתיות.)
  • ייצוא נטו (הוא ההבדל בין הערך הכולל של מוצרים מיובאים ויצוא)

אנו מקבלים את הנוסחה לחישוב הוצאות התוצר, שקובעת את התוצר בשיטת השימוש הסופי:

התמ"ג = C + I + G + Xn

בנוסחה להוצאות: C - הוצאות צרכניות, אני - השקעה, מדינת G. עלויות ו- X - אינדיקטור לייצוא נטו (מהערך הכולל של הייצוא אנו מפחיתים את כמות המיובאים).

שיטת ייצור או מציאת סכום כל הערכים המוספים

כדי לחשב את מדד התוצר בדרך זו, עליך להוסיף את כל הערך המוסף של סחורות המיוצרות במדינה. ערך מוסף הוא כזה שאינו מכיל מחירי שוק עבור מוצרים שנרכשו לייצור המוצר או השירות הסופי, ולכן זה הערך שצץ במהלך הייצור. אחרת, בעת חישוב התוצר, חלק מהסחורות והשירותים ייספרו פעמיים והתוצאה תעוות משמעותית כלפי מעלה.

היתרון בשיטה זו הוא בכך שהיא מאפשרת להעריך את תפקידה של ייצור מסוים, ארגון במבנה תוצר המדינה. כדי למצוא את ה- DS (ערך מוסף), עליך להוריד את הסכום שהוצא על מוצרים הדרושים בייצור מהרווח שהתקבל במהלך היישום.

אנו מקבלים את הנוסחה הבאה לחישוב התוצר:

התמ"ג = DS + NPI - C, שם: DS הוא הערך המוסף, NPI הוא המס על הייצור והיבוא, ו- C הוא הסבסוד על היבוא והייצור.

הכנסה תוצר או שיטת חלוקה

כדי למצוא את רמת התוצר המקומי הגולמי (תוצר) בשיטה זו, עליך להוסיף כל מיני הכנסות גורם ולהוסיף פחת ומיסים עקיפים. שני המרכיבים האחרונים נקראים לא רווחיים.

נוסחת התוצר להכנסות תכלול:

  • משכורות של עובדי הארגון (זה כולל גם תשלומים חברתיים נוספים, למשל, בונוסים ופנסיות)
  • הכנסה מעורבת ברוטו ורווח גולמי (כספים שהותירו היצרן, שילמו עבור עבודת העובדים ושילמו מיסים לאוצר)
  • מיסים על יבוא וייצור (תשלומי חובה למדינה כקבוע בחוק. זה כולל מיסים, מיסוי מקרקעין, מע"מ, מס רישיון וכו ')
  • שכר דירה
  • פחת
  • ריבית על פיקדונות בבנק

התמ"ג אינו כולל תשלומי העברה (בתמורה שלא נעשה דבר). אלה כוללים דמי אבטלה ותנאים סוציאליים אחרים. תשלומי מדינה, למשל פנסיות, כמו גם רכישת סחורות משומשות, עסקאות פיננסיות בין אנשים פרטיים.

אנו מקבלים את הנוסחה הבאה לחישוב התוצר:

תוצר = ZP + P + Pr + VD + KS + A - PFD (מחו"ל)

בו: RFP הוא הכסף שהוצא להטבות עובדים, R הוא שכר הדירה, Pr הוא הכנסות הריבית על פיקדונות בבנק, CS הוא המס העקיף, A הוא הפחת וה- NPV הוא הכנסה של גורם זר נטו.

תמ"ג נומינלי וריאלי

התוצר מחושב בכסף, ולכן יש לקחת בחשבון את הדינמיקה של המחירים בתקופת הדוח. לכן ישנם שני סוגים של תוצר.

הנומינליות נקבעת במחירים שוטפים. זה יכול לעלות בשני מקרים: עם עלייה בהיקפי הייצור ועם עליית מחירים. התוצר הריאלי מחושב תוך התחשבות במחירי תקופת הבסיס - זו שנלקחה כבסיס. לדוגמה, בארצות הברית, 1996.

התוצר הריאלי הוא אינדיקטור לתפוקה, מכיוון שהעלאת המחירים או הורדתם אינם משנים את המדד שלה. כדי למצוא תוצר אמיתי, עליך להתאים את הנומינלי למדד המחירים. לשם כך יש לחלק את האינדיקטור לתמ"ג הנומינלי במדד מחירים השווה ליחס המחירים בשנה הנסקרת למחירים בבסיס.

כדי להביא את התוצר הנומינלי למדד ריאלי, עליכם לדעת את מדד המחירים לצרכן או את מכפל התוצר. מדד המחירים לצרכן מושפע מהעלות של 300 הסחורות הנרכשות בתדירות הגבוהה ביותר, ומכסת התוצר מסכמת את שינוי המחירים של כל הסחורות.

התאמת PPP בתוצר

על מנת להבטיח אובייקטיביות מירבית בהשוואת התמ"ג של מדינות שונות, הם מחשבים את התוצר ביחס לכוח קנייה (PPP). זאת מכיוון שלמרות שחישוב התוצר בכל מדינות העולם הוא בדולרים אמריקניים, הדבר אינו לוקח בחשבון את כוח הקנייה של הכסף במדינות שונות ואת ההבדל בשערי החליפין. מספר המוצרים הזהים שנקנו תמורת 10 דולר, למשל בקנדה ובנפאל, יהיה שונה משמעותית. כדי לבטל את השגיאות הקשורות בהבדל ביוקר המחיה של מדינות שונות, פותחה שיטה לחישוב התוצר על ידי PPP. אינדיקטור זה יהיה האובייקטיבי ביותר בקביעת הדירוג של כלכלת המדינה.

ההוצאה על התמ"ג

הוצאות צרכניות (ג) = הוצאות משק הבית לצריכה שוטפת + הוצאות על מוצרים בני קיימא (למעט הוצאות משק הבית לדיור) + הוצאות על שירותים

הוצאות השקעה (אני) - זה עלות חברות ורכישת טובין להשקעה. מוצרי השקעה מובנים כמצרכים המגדילים את מלאי ההון:

  • השקעות בהון קבוע, המורכבות מעלויות של חברות: א) לרכישת ציוד, ב) לבנייה תעשייתית (מבני תעשייה ומבנים),
  • השקעת דיור (הוצאות משק הבית על דיור),
  • השקעה במלאים (מלאי כולל: א) מלאי של חומרי גלם הדרושים בכדי להבטיח את רציפות תהליך הייצור, ב) עבודה בעיצומה, הקשורה לטכנולוגיית תהליך הייצור, ג) מלאי מוגמר (המיוצר על ידי החברה), אך עדיין לא מוצרים שנמכרו.

השקעה קבועה = השקעה ברכוש קבוע + השקעה בדיור

השקעה במניות = מניות בסוף השנה - מניות בתחילת השנה = Δ
אם ערך המניות עלה, התוצר גדל בסכום המקביל. אם ערך המניות ירד, מה שאומר שמוצרים שיוצרו וחידשו בשנה הקודמת נמכרו בשנה נתונה, אז יש להפחית את התמ"ג של שנה מסוימת על ידי הפחתת המלאי. לפיכך, השקעה במניות יכולה להיות חיובית ושלילית כאחד.

השקעה פרטית גולמית מקומית = השקעה נטו + פחת (עלות ההון שנצרך, השקעת התאוששות)

השקעה נטו= השקעה נטו ברכוש קבוע + השקעה נטו בבניית דיור + השקעה במניות
בהוצאות השקעה במערכת החשבונות הלאומיים נכללות רק השקעות פרטיות, כלומר השקעות של חברות פרטיות (המגזר הפרטי) והשקעות ממשלתיות המהוות רכש ממשלתי של טובין ושירותים אינן כלולות. במרכיב זה של סך העלויות נלקחים בחשבון רק השקעה מקומית, כלומר השקעות של חברות תושבות בכלכלה של מדינה נתונה. השקעות זרות של חברות תושבות והשקעות של חברות זרות בכלכלה של מדינה נתונה כלולות בייצוא נטו.

רכש ממשלתי של טובין ושירותים (ז):

  • צריכה ממשלתית (עלויות תחזוקה של מוסדות וארגונים ממלכתיים המספקים רגולציה כלכלית, ביטחון ושלטון החוק, ניהול פוליטי, תשתיות חברתיות ותעשייתיות, וכן תשלום עבור שירותים (משכורות) של עובדי המגזר הציבורי),
  • השקעה ציבורית (הוצאות השקעה של מפעלי מדינה)

הוצאות ממשלתיות = תשלומי העברה + תשלומי ריבית על אגרות חוב ממשלתיות
תשלומי ריבית על אגרות חוב ממשלתיות לא נלקחים בחשבון בתוצר, מכיוון שאגרות חוב ממשלתיות לא מונפקות לצורכי ייצור (זה לא מוצר ולא שירות), אלא כדי לממן את הגירעון בתקציב המדינה.

יצוא נטו = הכנסה מיצוא - עלויות יבוא

הכנסה של התמ"ג

שכור או שכירות - הכנסות מנדל"ן (מקרקעין, מגורים ושאינם מגורים)

תשלומי ריבית או ריבית - הכנסות מהון (ריבית המשולמת על אגרות חוב של חברות פרטיות)
תשלומי ריבית על אגרות חוב ממשלתיות לא נלקחים בחשבון בתוצר.

רווח:

  • הרווח של המגזר הלא מאוחד במשק, כולל חברות ושותפויות יחידים (פרטניים) (סוג זה של רווח נקרא "הכנסות הבעלים",
  • רווח ממגזר תאגידי:
    • מס הכנסה של חברות (ששולם למדינה),
    • דיבידנדים (חלק מחולק מהרווח) שהחברה משלמת לבעלי המניות,
    • רווחים שמורים של תאגידים, שנותרו לאחר הסדר החברה עם המדינה ובעלי המניות, ומשמשים כאחד ממקורות המימון הפנימיים להשקעות נטו, המהווה את הבסיס לתאגיד להרחבת הייצור, ולכלכלה כולה - צמיחה כלכלית.

מיסים עקיפים = מיסים - מיסים ישירים

צפו בסרטון: משרד התמ"ת - קמפיין סוכנות לעסקים קטנים ובינוניים (יוני 2021).

Pin
Send
Share
Send
Send